R. Y.S. Reggio Bereshit 39 – ר' י"ש ריגייו בראשית לט‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) {חמישי} וְיוֹסֵ֖ף הוּרַ֣ד מִצְרָ֑יְמָה וַיִּקְנֵ֡הוּ פּוֹטִיפַר֩ סְרִ֨יס פַּרְעֹ֜ה שַׂ֤ר הַטַּבָּחִים֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מִיַּד֙ הַיִּשְׁמְעֵאלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹרִדֻ֖הוּ שָֽׁמָּה׃ (ב) וַיְהִ֤י יְהֹוָה֙י״י֙ אֶת⁠־יוֹסֵ֔ף וַיְהִ֖י אִ֣ישׁ מַצְלִ֑יחַ וַיְהִ֕י בְּבֵ֖ית אֲדֹנָ֥יו^א הַמִּצְרִֽי׃ (ג) וַיַּ֣רְא אֲדֹנָ֔יו כִּ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ אִתּ֑וֹ וְכֹל֙ אֲשֶׁר⁠־ה֣וּא עֹשֶׂ֔ה יְהֹוָ֖הי״י֖ מַצְלִ֥יחַ בְּיָדֽוֹ׃ (ד) וַיִּמְצָ֨א יוֹסֵ֥ף חֵ֛ן בְּעֵינָ֖יו וַיְשָׁ֣רֶת אֹת֑וֹ וַיַּפְקִדֵ֙הוּ֙ עַל⁠־בֵּית֔וֹ וְכׇל⁠־יֶשׁ⁠־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדֽוֹ׃ (ה) וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ וְעַל֙ כׇּל⁠־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ⁠־ל֔וֹ וַיְבָ֧רֶךְ יְהֹוָ֛הי״י֛ אֶת⁠־בֵּ֥ית הַמִּצְרִ֖י בִּגְלַ֣ל יוֹסֵ֑ף וַיְהִ֞י בִּרְכַּ֤ת יְהֹוָה֙י״י֙ בְּכׇל⁠־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ⁠־ל֔וֹ בַּבַּ֖יִת וּבַשָּׂדֶֽה׃ (ו) וַיַּעֲזֹ֣ב כׇּל⁠־אֲשֶׁר⁠־לוֹ֮ בְּיַד⁠־יוֹסֵף֒ וְלֹא⁠־יָדַ֤ע אִתּוֹ֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם⁠־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁר⁠־ה֣וּא אוֹכֵ֑ל וַיְהִ֣י יוֹסֵ֔ף יְפֵה⁠־תֹ֖אַר וִיפֵ֥ה מַרְאֶֽה׃ (ז) {ששי} וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַתִּשָּׂ֧א אֵֽשֶׁת⁠־אֲדֹנָ֛יו אֶת⁠־עֵינֶ֖יהָ אֶל⁠־יוֹסֵ֑ף וַתֹּ֖אמֶר שִׁכְבָ֥ה עִמִּֽי׃ (ח) וַיְמָאֵ֓ן׀ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל⁠־אֵ֣שֶׁת אֲדֹנָ֔יו הֵ֣ן אֲדֹנִ֔י לֹא⁠־יָדַ֥ע אִתִּ֖י מַה⁠־בַּבָּ֑יִת וְכֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־יֶשׁ⁠־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדִֽי׃ (ט) אֵינֶ֨נּוּ גָד֜וֹל בַּבַּ֣יִת הַזֶּה֮ מִמֶּ֒נִּי֒ וְלֹֽא⁠־חָשַׂ֤ךְ מִמֶּ֙נִּי֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם⁠־אוֹתָ֖ךְ בַּאֲשֶׁ֣ר אַתְּ⁠־אִשְׁתּ֑וֹ וְאֵ֨יךְ אֶֽעֱשֶׂ֜ה הָרָעָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְחָטָ֖אתִי לֵֽאלֹהִֽים׃ (י) וַיְהִ֕י כְּדַבְּרָ֥הּ אֶל⁠־יוֹסֵ֖ף י֣וֹם ׀ י֑וֹם וְלֹא⁠־שָׁמַ֥ע אֵלֶ֛יהָ לִשְׁכַּ֥ב אֶצְלָ֖הּ לִהְי֥וֹת עִמָּֽהּ׃ (יא) וַֽיְהִי֙^ב כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּבֹ֥א הַבַּ֖יְתָה לַעֲשׂ֣וֹת מְלַאכְתּ֑וֹ וְאֵ֨ין אִ֜ישׁ מֵאַנְשֵׁ֥י הַבַּ֛יִת שָׁ֖ם בַּבָּֽיִת׃ (יב) וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ בְּבִגְד֛וֹ לֵאמֹ֖ר שִׁכְבָ֣ה עִמִּ֑י וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ בְּיָדָ֔הּ וַיָּ֖נׇס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה׃ (יג) וַֽיְהִי֙^ג כִּרְאוֹתָ֔הּ כִּֽי⁠־עָזַ֥ב בִּגְד֖וֹ בְּיָדָ֑הּ וַיָּ֖נׇס הַחֽוּצָה׃ (יד) וַתִּקְרָ֞א לְאַנְשֵׁ֣י בֵיתָ֗הּ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר רְא֗וּ הֵ֥בִיא לָ֛נוּ אִ֥ישׁ עִבְרִ֖י לְצַ֣חֶק בָּ֑נוּ בָּ֤א אֵלַי֙ לִשְׁכַּ֣ב עִמִּ֔י וָאֶקְרָ֖א בְּק֥וֹל גָּדֽוֹל׃ (טו) וַיְהִ֣י כְשׇׁמְע֔וֹ כִּֽי⁠־הֲרִימֹ֥תִי קוֹלִ֖י וָאֶקְרָ֑א וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ אֶצְלִ֔י וַיָּ֖נׇס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה׃ (טז) וַתַּנַּ֥ח בִּגְד֖וֹ אֶצְלָ֑הּ עַד⁠־בּ֥וֹא אֲדֹנָ֖יו אֶל⁠־בֵּיתֽוֹ׃ (יז) וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו כַּדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹ֑ר בָּֽא⁠־אֵלַ֞י^ד הָעֶ֧בֶד הָֽעִבְרִ֛י אֲשֶׁר⁠־הֵבֵ֥אתָ לָּ֖נוּ לְצַ֥חֶק בִּֽי׃ (יח) וַיְהִ֕י כַּהֲרִימִ֥י קוֹלִ֖י וָאֶקְרָ֑א וַיַּעֲזֹ֥ב בִּגְד֛וֹ אֶצְלִ֖י וַיָּ֥נׇס הַחֽוּצָה׃ (יט) וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אֲדֹנָ֜יו אֶת⁠־דִּבְרֵ֣י אִשְׁתּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבְּרָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה עָ֥שָׂה^ה לִ֖י עַבְדֶּ֑ךָ וַיִּ֖חַר אַפּֽוֹ׃ (כ) וַיִּקַּח֩ אֲדֹנֵ֨י יוֹסֵ֜ף אֹת֗וֹ וַֽיִּתְּנֵ֙הוּ֙ אֶל⁠־בֵּ֣ית הַסֹּ֔הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁר⁠־[אֲסִירֵ֥י] (אסורי) הַמֶּ֖לֶךְ אֲסוּרִ֑ים וַֽיְהִי⁠־שָׁ֖ם^ו בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר׃ (כא) וַיְהִ֤י יְהֹוָה֙י״י֙ אֶת⁠־יוֹסֵ֔ף וַיֵּ֥ט אֵלָ֖יו חָ֑סֶד וַיִּתֵּ֣ן חִנּ֔וֹ בְּעֵינֵ֖י שַׂ֥ר בֵּית⁠־הַסֹּֽהַר׃ (כב) וַיִּתֵּ֞ן שַׂ֤ר בֵּית⁠־הַסֹּ֙הַר֙ בְּיַד⁠־יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת כׇּל⁠־הָ֣אֲסִירִ֔ם אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַסֹּ֑הַר וְאֵ֨ת כׇּל⁠־אֲשֶׁ֤ר עֹשִׂים֙ שָׁ֔ם ה֖וּא הָיָ֥ה עֹשֶֽׂה׃ (כג) אֵ֣ין׀ שַׂ֣ר בֵּית⁠־הַסֹּ֗הַר^ז רֹאֶ֤ה אֶֽת⁠־כׇּל⁠־מְא֙וּמָה֙ בְּיָד֔וֹ בַּאֲשֶׁ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אִתּ֑וֹ וַֽאֲשֶׁר⁠־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה יְהֹוָ֥הי״י֥ מַצְלִֽיחַ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א בְּבֵ֖ית אֲדֹנָ֥יו =ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו,ה,ש2 (טפחא ומרכא) וכמו כן ברוב הדפוסים
• מ״ג=בְּבֵ֥ית אֲדֹנָ֖יו (מרכא וטפחא) וכמו כן בתיגאן (!), וכך הייתה בהקלדה (טעות בעקבות BHS).

^ב וַֽיְהִי֙ =ק3,ו (בגעיה) וכך תיקן ברויאר ובמג״ה.
• ל,ל-מ?,ש=וַיְהִי֙ (אין געיה)

^ג וַֽיְהִי֙ =ל-מ,ק3,ו וברויאר תיקן על פי ל-מ.
• ל,ל1,ש=וַיְהִי֙ (אין געיה)

^ד בָּֽא⁠־אֵלַ֞י =ל,ל1,ש,ק3,ו,ה,ש2 (״בא״ מוקפת)
• דפוסים=בָּ֣א אֵלַ֞י (״בא״ בטעם מונח) וכמו כן ברוב התיגאן (!)

^ה עָ֥שָׂה =ל?,ש,ק3,ו וכמו כן בתיגאן ובדפוסים
• ל?!=עָ֥שָׂהּ (נקודת מפיק בה״א?)
• הערות דותן והמקליד

^ו וַֽיְהִי⁠־שָׁ֖ם ל=וַֽיְהִי⁠־שָׁ֖ם בגעיה ימנית

^ז בֵּית⁠־הַסֹּ֗הַר =ל1,ב,ש,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=בֵּית⁠־הַסֹּהַ֗ר (מקום הטעם) והמקליד תיקן בלי להעיר
• הערות ברויאר ודותן

E/ע

הערותNotes

(א) ויוסף הורד מצרימה – בזמן אחד בעצמו ירד יהודה מאת אחיו וקרה לו כל מה שכתוב למעלה, ובאותו הזמן בעצמו יוסף הורד, וזה הודיענו הכתוב באמרו ויוסף הורד, שאם היה אחרי כן היה אומר ויורד יוסף:
מיד הישמעאלים אשר הורדהו שמה – כבר אמרנו למעלה שפוטיפר לא קנהו מאת הישמעאלים, רק הם ערבים היו בעד המדנים, ועל זה אמר כאן מיד הישמעאלים שפירושו כמו על יד, שעל ידם קנהו פוטיפר, ומכוון הלשון אשר הורידוהו שמה, ולא אמר אשר מכרוהו לו, כי באמת המדנים מכרוהו לו, רק הישמעאלים הורידו אותו לשם: (ב) ויהי איש מצליח – משיג מבוקשו מבלי שהשכיל עליו, אלא בהשגחה אלהית כל אשר תחת ידו פרץ לרוב, וזהו ההבדל שבין משכיל למצליח, ולכוונה זו הקדים הכתוב לומר ויהי ה׳ את יוסף, כי השגחת ה׳ בו היתה סבת הצלחתו:
ויהי בבית אדניו המצרי – היה עבד כשאר העבדים שבבית אדוניו בלי מעלה ויתרון עליהם: (ג) וירא – ענינו וכאשר ראה אדוניו כי ה׳ אתו, וסיפר הכתוב שהשגיח פוטיפר על מעשי יוסף כמנהג האדון להשגיח על עבדו החדש אשר קנה לו, וראה בו דבר מפליא מאד, כי כל מה שהיה עושה הן בעבודתו שצריך בם כח גדול או אמון יד או שקידה רבה וכדומה, הן בפועלים שצריך בם שכל טוב ובינה יתרה, בכל זה היה מצליח בכל עת ובדרך יוצא מן הטבע, בלי שישים לבו עליהם, עד ששפט המצרי הזה בלבו שהצלחה כזאת אינה כ״א מתת אלהים, ולכן וימצא יוסף חן וכו׳: (ד) וישרת אתו – העלה אותו ממדרגת העבד הנבזה, ושמהו משרת לעצמו, כלומר לא היה טורח עוד במלאכה כשאר העבדים, אלא היה משרת את אדוניו יוצא ונכנס עמו, מאכילו ומשקהו ומלבישו וכיוצא:
ויפקדהו על ביתו – ועוד טובה אחרת עשה עמו ששמהו פקיד על ביתו שוטר ומצוה לשאר עבדי הבית להשגיח על מעשיהם:
וכל יש לו נתן בידו – וגם נתן תחת רשותו כל נכסיו ועשרו, ועשהו שומר אוצרותיו וכספו: (ה) ויהי מאז הפקיד וכו׳ ויברך – פועל הברכה מחובר אל פועל הפקידה בזמן ובסבה, מיד כאשר הפקידו על ביתו, ומאותו הזמן והלאה, היה שנוי מורגש וניכר בברכת ביתו, עד שידע פוטיפר שבגלל יוסף היה לו הדבר הזה. והנה בתחלה כשהפקידו על ביתו, היה פוטיפר פוקד על דרכיו ולוקח ממנו חשבון מכל דבר, אך בראותו אח״ז הברכה הבאה לו פתאום בגללו, אז עזב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה וכו׳, כלומר שהאמינהו בכל דבר מאז ואילך בלי לקיחת ממנו חשבון כלל, והיא הכוונה בפסוק ויעזוב וכו׳: (ו) ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם – לא היה מעיין ומביט כלל בכל צרכי ביתו מהיכן בא לו, עד שעה שרואה את מאכלו על השלחן ואוכלו. ולפי שעיקר צרכי האדם הוא הלחם אשר הוא אוכל, כינה הכתוב צרכיו בזה, אבל יכלול גם כל שאר צרכיו, כגון משכבו מלבושיו וכדומה, ואין ספק שבכלל צרכיו אלה גם אשתו, כמו שאמר יוסף להלן כי אם אותך באשר את אשתו. ואפשר ג״כ לפרש שזכר בפרטות הלחם, כי כל ממון פוטיפר היה ביד יוסף זולת הלחם, והטעם כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם:
ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה – הוא כמו הקדמה לפרשה שלאחריו, כי בעבור היותו טוב ראי, לכן ותשא אשת אדוניו וכו׳: (ז) ויהי אחר הדברים האלה ותשא – סיפר הכתוב כי אחרי שהגדיל פוטיפר את יוסף, התחילה אשתו לעיין בו, כי עד הנה לא עלה על לבה לשום עיניה עליו להיותו עובד בין שאר העבדים, ועתה גבר החשק בלבה יום יום עד שתבעה אותו לדבר עבירה: (ח) וימאן – הנסיון הזה גדול כ״כ עד שהוא כמעט מן הנמנע להנצל ממנו, לולי שצלחה רוח אלהים על יוסף ונתנה בו כח להתגבר על יצרו. כי הנה הוא היה בחור בן י״ח שנים בקירוב, והילדות והשחרות הבל, והיא גברתו ומחלה פניו למלאות תאותה, ולא פעם אחת בלבד אלא ימים רבים התחננה לפניו על כך, שנאמר ויהי כדברה אל יוסף יום יום ואחז״ל שהיו י״ב חודש, והוא עמד בנסיונו, והיה ממאן תמיד אעפ״י שע״י הפצרתו היה מסתכן, וכמו שהעלילה עליו לבסוף אצל אדוניו, ובחר מות מחיים ושם נפשו בכפו שלא יחטא לאלהים, אין זה כי אם מעשה איש אלהים שנחה עליו רוח הטובה. והתבונן שלא אמר הכתוב ולא אבה יוסף לשמוע אליה, אלא וימאן, ויש הפרש גדול בין הלשונות הללו, כי כל הממאן חפץ בדבר ואין לבו ממאסו אלא שאינו רוצה בו מפני טעם אחר, אבל לא אבה הוא שאינו חפץ בדבר וממאסו, כמו שיש להוכיח כן מכל הכתובים, והנה יוסף לא היה מואס באשת אדוניו להיותה כעורה ורעה בעיניו, כי אז היה הכתוב אומר ולא אבה יוסף, אלא נשאה חן בעיניו, ואעפ״י כן מאן לעשות כרצונה כי היה פחד אלהים לנגד עיניו, והיה צדיק מושל ביראת ה׳:
הן אדני – התחיל לדבר על לבה כדי שתחדל ממבוקשה, ואמר כמה טובות עשה עמי אדוני שנתן בידי כל אשר יש לו וכו׳: (ט) איננו גדול – הנה הוא גדלני כ״כ עד שכל אנשי הבית הם תחת ידי, ולא מנע ממני שום דבר מכל נכסיו רק אותך בבחינת היותך אשתו השוכבת בחיקו:
ואיך אעשה – ואיך אשלם לו רעה תחת טובה כאיש נבל ורע לב:
וחטאתי לאלהים – ואף אם תאמרי שהאדון לא ידע דבר מזה ולא יוכל לענשני, עכ״ז אחטא לאלהים היודע הנסתרות והוא יעניש אותי על שבגדתי באדוני: (י) ויהי כדברה – לא קבלה דבריו, כי מימיה לא הורגלה לחשוב על תקון המדות וכשרון המעשים, וחשבה כי אין ספק שלבסוף יפול ברשתה אם תוסיף לחלות פניו יום יום:
לשכב אצלה – בסמוך, היא בבגדה והוא בבגדו, כי לא מצאנו לשון אצלה על המשגל, ואף בזאת לא שמע אליה:
להיות עמה – נזהר היה אפילו להתייחד עמה, עד שאירע מעשה שנשאר יחידי בעל כרחו לעשות מלאכת צרכי הבית כדרכו: (יא) ויהי כהיום הזה – כאשר הגיע בין הימים יום מיוחד שלא נותר איש בבית, ומדרש אגדה שהלכו לראות נילוס נהר מצרים שעלה על כל גדותיו:
לעשות מלאכתו – מלאכת צרכי הבית או הממון המוטל עליו כי היה פקיד על הכל: (יב) ויעזב בגדו בידה – לכבוד גברתו לא רצה להוציאו מידה בכחו הגדול ממנה והסיר אותו מעליו, כי היה בגד שיתעטף בו כמעיל וצניף:
וינס – מן החדר פן יגבר עליו היצר: (יג) ויהי כראותה – פחדה פן יגלה קלונה לבני העיר או לאדוניו, כי עד הנה לא היתה חושדת אותו שיגלה הדבר אבל עתה שיצא החוצה בלי בגד ובבהלה גדולה, חשבה שיתעורר אדוניו לשאול ממנו מה זאת, והוא יספר לו הכל להתנצל עצמו, לכך הערימה להקדימו בדברי עלילות, כאילו הוא הפשיט בגדו לשכב עמה, ובראותו כי הרימה קולה נבהל לברוח: (יד) ותקרא לאנשי ביתה – קראה בקול גדול שיבאו לעזרתה עד שנשמע קולה בחוצות ובאו רבים לראות מה נהיה, ומתוך כך באו גם אנשי ביתה, כי קודם לכן כתוב ואין איש מאנשי הבית שם בבית:
ראו הביא לנו – ראו מה עשה לי בעלי, הביא לנו וכו׳, ולא הזכירה שם בעלה כי כבר ידוע מי הביאו:
איש עברי – מבני עבר בן שלח, ונקראו כל ההולכים בדרכי האבות הקדושים על שמו, לפי שהוא קרא בשם ה׳ כמו שאמרנו (לעיל י׳ כ״א). אבל אשת פוטיפר קראתו כן דרך בזוי, כלומר איש עברי אשר לא מעמנו הוא ושנוא לנו, כי תועבה היא לנו אפילו לאכל לחם עמהם. והנה נשמע מזה שיוסף הגיד לה כי הוא עברי ולא רצה שיחזיקוהו ככנעני:
לצחק בנו – אמרה בלשון רבים לכלול גם שכנותיה, כדי שיחרה אף השכנים ביוסף ויתחברו אליה לנקום את נקמתה: (טו) ויעזב בגדו אצלי – ולא אמרה בידי, כמו שהיה באמת, כי בזה יבינו ששקר בפיה, כי למה תקח בגדו בידה אם לא שהיא החזיקה בו: (יז) בא אלי – שיעורו בא אלי לצחק בי העבד העברי אשר הבאת לנו, ומלות העבד העברי אשר הבאת לנו הם כמו מאמר מסוגר: (יט) עשה לי עבדך – דרך בזיון, העבד הנבזה הזה אשר לך, לא הפקיד והממונה על הבית, ולא אמרה עבדי, לאמר שלא חשב אותה לגברת:
ויחר אפו – אין ספק שפוטיפר שאל את יוסף איך קרה הדבר והוא הגיד לו כפי האמת אף שהכתוב יקצר בזה, ובשמעו את דברי שניהם לא ידע למי יאמין, כי עד הנה הכיר את יוסף לאיש אמונים ונאמן ביתו, גם אין מן הבגד שמצא אצל אשתו להוכחה גמורה שהאמת אתה, ולכן אעפ״י שבתחלה כששמע דברי אשתו חרה אפו, מ״מ לא הרג את יוסף מיד, כמו שהיה ראוי לעשות אם האמין לה, אלא נתנו בבית הסהר להיות שם כל ימי חייו, פן יהיה הוא לבוז בעבור מה שספרה אשתו בפומבי, וכדי שיראו אנשי העיר שהוא חס על כבוד אשתו: (כ) מקום אשר אסירי המלך אסורים – הוא כמו הקדמה לפרשה שלאחריה, כי זה היה סבה שיכנסו עמו המשקה והאופה. ואסירי המלך הם עבדיו ומשרתיו החוטאים לו במשפט המלוכה, כי שאר האסירים בעם ינתנו ביד השופטים בבית סהר אחר, ויוסף הובא שם לפי שהיה בית הסהר הזה בבית פוטיפר כמו שכתוב לקמן, והכל סבה מאת ה׳:
ויהי שם בבית הסהר – כלל שאחרי הפרט: (כא) ויהי ה׳ את יוסף – אף שהיה כלוא במשמר בצרה ויגון, ורגליו לנחושתים הוגשו, כמ״ש ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו (תהלים ק״ה י״ח), עכ״ז השגחת ה׳ עמדה לו בצרתו, ורוחו הטובה לא נטשתהו, אלא הפליא ה׳ חסדו עמו ונתן חנו בעיני שר בית הסהר: (כב) ויתן שר בית הסהר – שר בית הסהר אינו פוטיפר, כי הוא היה שר הטבחים וסריס המלך, אבל זה היה פקיד על האסורים, ועם היותו בטבעו איש אכזרי, כי כן יאות לאומנותו שישגיח תמיד על אנשים רעים וחטאים, עכ״ז מצא יוסף חן בעיניו עד שנתן ברשותו כל שאר האסורים:
ואת כל אשר וכו׳ הוא היה עשה – שלא היו עושים דבר אלא על פיו כאילו הוא היה עושה: (כג) אין שר בית הסהר ראה את כל מאומה בידו – בא מיעוט אחר מיעוט לחזק הענין שלא היה משגיח כלל אחר מעשיו, ועליו יסמוך בלי לשאלו על מה עשית ככה, בידעו כי באמונה הוא עושה:
באשר ה׳ אתו – בשביל שה׳ אתו ונתן חנו בעיני שר בית הסהר, לפיכך לא היה רואה את כל מאומה בידו: מהדורת ירושלים (תשפ"ב), באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות); ניתן לרכוש סטים מודפסים בהוצאת שלם, יפו 108, ירושלים, טלפון: 025389176

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון